פסק-דין בתיק תע"א 11495-08

1.       התובע שחקן כדורגל מקצועני ששיחק בקבוצת הכדורגל שנוהלה על ידי הנתבעת ובהמשך 'הושאל' לקבוצה אחרת. לימים הגיעו היחסים שבין הצדדים לכדי סיום. בתובענה מתעוררת השאלה האם זכאי התובע בנסיבות העניין לפיצויי פיטורים ולזכויות נוספות בגין תקופת ההתקשרות עם הנתבעת וסיומה. ביסוד המחלוקת עומדת שאלת טיב היחסים שבין השחקן לקבוצה בעת שהראשון הושאל ע"י האחרונה לקבוצה אחרת.

המסגרת העובדתית

2.       ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות לענייננו:

א.      התובע, יליד 1983, החל את דרכו ככדורגלן בגיל 8 בקבוצת כדורגל 'בני יהודה' (להלן - הקבוצה). בגיל 17 לערך, החל התובע לשחק בקבוצת הבוגרים. בתקופות האמורות פעלה הקבוצה במסגרת עמותה (ע.ר. 58-010204-4). לימים נקלעה העמותה לקשיים כלכליים וניתן לה צו פירוק (להלן - העמותה שבפירוק). בגין תקופת היחסים שבין התובע לבין העמותה שבפירוק הגיש התובע תביעת חוב.

ב.       הנתבעת, אשר התאגדה ביום 1.9.03 כעמותה , רכשה מהעמותה שבפירוק זכויות מסויימות של הקבוצה. ביום 7.9.03 אישר בית המשפט המחוזי, במסגרת תיק הפירוק של העמותה שבפירוק, את ההסכם עם הנתבעת (להלן - הסכם הרכישה). הסכם הרכישה לא הוצג בבית הדין, וזיקתה של הנתבעת לחובות העמותה שבפירוק נתונים במחלוקת.

ג.        התובע 'התקשר' עם הנתבעת אשר החזיקה בכרטיס השחקן שלו. יובהר כבר בשלב זה, וכפי שנפסק בהחלטות בית הדין מיום 1.3.09 ומיום 27.6.10 כי במסגרת תביעה זו ידונו אך ורק זכויות בגין תקופת ההתקשרות עם הנתבעת ולא זכויות שהתגבשו ושמוצו אל מול המפרק של העמותה שבפירוק .

ד.       לגבי מועד תחילת ההתקשרות שבין הצדדים נחלקו הצדדים. אלא שלטעמינו מחלוקת זו טוב היה לה אלמלא הועלתה בהיותה ניסיון של הנתבעת 'למנף' את שנקבע - על פני הדברים בשגגה - בהחלטה מיום 27.6.10. ובמה דברים אמורים:

בסעיף 34 להחלטה האמורה נקבע כי "התביעה לסעדים הנובעים מתקופת העסקת התובע עובר למועד הפירוק ביום 22.12.03, נדחית מחמת מעשה בית דין (בשל מיצוי העילה אל מול המפרק - א.א.) ". טוענת הנתבעת כי מדובר בהחלטה חלוטה ולכן בגין התקופה שעד ליום 22.12.03 לא שררו יחסים בין הצדדים.

אכן מן הבחינה הפורמאלית הדווקנית נוכח האמור בסעיף 34 להחלטה הנ"ל תקופה שקדמה ליום 22.12.03 אינה יכולה להכלל במסגרת תובענה זו. אלא שעל פני הדברים את האמור בסעיף 34 להחלטה הנ"ל צריך לפרש בשים לב למכלול ההחלטה ומכלול נסיבות התיק. ברור הוא שעיקר הכובד באמור בסעיף 34 הנ"ל מונח על תקופת העסקה בעמותה שבפירוק ולא על התאריך שנקבע, ככל הנראה בשגגה. שכן, למעשה אין חולק שעוד קודם למועד האמור (שהיה מועד מתן צו הפירוק) התובע כבר חדל לשחק בשורות העמותה שבפירוק (הוכחת החוב התייחסה לשכר חודש 5/03 - החודש האחרון) וכבר החל לשחק בשורות הנתבעת. הכל בהתאם להסכם שאושר עוד בחודש 9/03 ע"י בית המשפט המחוזי. הדבר עולה מפורשות מהאמור בסעיף 38 (א) לכתב ההגנה המקורי - שם טענה הנתבעת כי התובע החל לשחק בשורותיה "מחודש ספטמבר 2003" - מועד רכישת הזכויות כאמור. גם התובע טען לתחילת התקשרות בחודש 9/03.

לפיכך, אנו קובעים כי תחילת ההתקשרות שבין הצדדים היתה בחודש 9/03.

ה.      ביום 26.8.03 נחתם בין התובע לבין העמותה שבפירוק, בעת שהיתה בפירוק זמני, הסכם לתקופה 1.8.03 - 31.5.04 (עונת המשחקים 2003/2004) (להלן ומטעמי נוחות - ההסכם הראשון). הנתבעת מודה כי במסגרת הסכם הרכישה היא נטלה על עצמה את החיובים שנוצרו על ידי המפרק הזמני בגין עונת 2003/2004 .

מכאן שלפי הסכם הרכישה יש לראות את יום 1.8.03 כמועד ממנו יבחנו זכויותיו של התובע כעובד.

ו.        אין חולק כי בתקופת ההסכם הראשון היה התובע חייל בשירות חובה. ובהתאם בסעיף 8 להסכם הראשון שענינו "הוראות משלימות" נכתב "חייל".

לטענת הנתבעת, בתקופת ההסכם הראשון לא נקשרו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ו'התמורה' ששולמה - שולמה בגין החזר הוצאות. לטענת התובע - בתקופת ההסכם הראשון הוא היה בבחינת 'עובד'.

ז.        ביום 30.6.04 ולאחר שהתובע שוחרר מצה"ל, חתמו הצדדים על הסכם לתקופה 1.8.04 - 31.5.05 (עונת המשחקים 2004/2005) (להלן - ההסכם השני). אלא שבמהלך עונת המשחקים האמורה ביקש התובע לסיים את פעילותו בקבוצה. בהתאם חתמו הצדדים ביום 1.12.04 על הסכם לפיו יושאל התובע, עד לתום העונה השוטפת, לקבוצת הכדורגל 'הכח רמת גן', וזאת ללא תשלום תמורה לנתבעת. התובע אישר שקיבל מהנתבעת את שכרו בגין התקופה ששיחק בשורותיה עד לחודש 11/04 (כולל).

ח.      בתום העונה אליה התייחס ההסכם השני הוסכם כי התובע ימשיך להיות מושאל לקבוצת הכח רמת גן לעונת המשחקים העוקבת - 2005/2006. הפעם קיבלה הנתבעת מהכח רמת גן 'דמי השאלה' בסכום של 30,000 (דולר או ש"ח, לא ברור ).

ט.      ביום 20.6.2006 חתמו הצדדים על הסכם לגבי עונת המשחקים 2006/2007 (להלן - ההסכם השלישי). אלא שהסכם זה לא מומש ובעונת משחקים זו שב התובע לשחק, כשחקן מושאל, בקבוצת הכח רמת גן. גם הפעם קיבלה הנתבעת מהכח רמת גן 'דמי השאלה' - בסכום של 120,000 ש"ח.

י.        בתום העונה אליה התייחס ההסכם השלישי - בפתחה של עונת 2007/2008, חל 'פיצוץ' ביחסי הצדדים, תוך שהצדדים אוחזים בגרסאות שונות לנסיבות ה'פיצוץ'.

לטענת התובע - כיומיים טרם תחילת האימונים ומשטרם נחתם בין הצדדים הסכם פנה אביו - שהוא גם ב"כ התובע, למר משה דמאיו - מנכ"ל הנתבעת, כדי לברר מה מעמדו של התובע. לטענת התובע, מר דמאיו אמר לאביו כי מוצעים לתובע התנאים הקבועים בהסכם השלישי (שהיו פחותים משמעותית מהתנאים שהתובע השתכר לאחר מכן ) ובלבד שמר ניצן שירזי - מאמן הקבוצה, יאשר כי הוא מעוניין בתובע כשחקן. לטענת התובע, אביו קיבל את ה'הצעה'. לטענת התובע למחרת הוא פנה לברר טלפונית עם מר שירזי את כוונותיו לגביו. לטענת התובע, מר שירזי מסר כי התובע לא בתוכניותיו וכי עליו לחפש קבוצה אחרת.